בתנועה מתמדת - טיפים לשיפור קשב ולמידה

רוב הילדים, צריכים לזוז ולהתנועע כדי להקשיב להתרכז וללמוד. ילדים לא בנויים לישיבה לפרקי זמן ארוכים.

לכן, אם אתם רוצים לגרום לילד שלכם להקשיב וללמוד בקלות - תנו לו את האפשרות להתנועע ולזוז.

הנה כמה טיפים שיגרמו לילדכם להתנועע תוך כדי לימוד ומשחק:

• לשבת על כרית מתנפחת
• לשבת על כסא נדנדה או  על כסא פוף
• לשבת על כדור פיזיו המתאים למידות גופו
• לשחק, לצייר ולעשות שיעורים בשכיבה על הבטן, או בישיבה על הרצפה
• לשנות תנוחות ע"י מעבר משולחן לשולחן (בכל שולחן פעילות אחרת)
• לקום מהכסא מדי פעם ל"הפסקות תנועה" כמו קפיצה במקום על שתי רגליים ועל רגל אחת, עמידת ידיים, גלגול, טיפוס על משקוף הדלת וכו'

בהצלחה!

איך לשפר את הכתיבה של הילד ב-7 צעדים

ש׳ - תלמיד כתה ב - הופנה אלי בשל קשיי כתיבה.

ש׳ סבל מכתב יד לא קריא והתלונן על כאבי ידיים וצואר אפילו לאחר כתיבה קצרה של 5 דקות .

אבל החלק הכי גרוע בכל הסיפור זה התסכול הנוראי של ש׳ מזה שהוא לא מצליח לכתוב ברור.

כדי להתחיל ולטפל בתופעות שהזכרתי, הייתי צריכה להבין מה הבעיה.

באבחון שעשיתי הסתבר ששרירי הידים של ש׳ מאד חלשים, שהיציבה שלו כפופה (כנראה ששרירי הבטן והחזה חלשים גם הם), ושהוא נוטה להשען על כל דבר שנקרה בדרכו.

הכתב של ש׳ לפני

שמתי לב גם שבשעת הכתיבה, הוא מניח את העפרון מדי כמה דקות ומנער את היד.

הסיבות לכתב הלא קריא של ש׳ היו שהוא עיצב את האותיות לא כמו שצריך (האות ח נראתה כמו רי״ש ו-ו״ו).

ש׳ גם לא שמר על רווחים קבועים בין מילים ואותיות (המשפטים שהוא כתב נראו כמו מילה אחת ארוכה), וגם האותיות שינו את גודלן (לעיתים קטנות ולעיתים גדולות). 

ש׳ הוא לא היחיד - הרבה מהילדים שמופנים אלי סובלים מקשיי כתיבה.

אז לפני שאני מספרת על איך הצלחנו ש׳ ואני לשפר את הכתיבה שלו, בואו נבין קצת את תהליך התפתחות הכתיבה אצל ילדים.

שלבי התפתחות הכתיבה

כתיבה היא מיומנות מורכבת מאד. כדי לכתוב צריך לזכור איך האותיות נראות, לשמור את הזכרון בראש ולפתח תוכנית מוטורית כיצד להפעיל את היד כדי שתכתוב את צורת האותיות שנמצאות בראש.

זה לא פשוט בכלל.

מיומנות הכתיבה מתפתחת מגיל צעיר מאד, כאשר ילדים אוחזים כלי כתיבה ומשרבטים.

בגיל 3-4 הם מעתיקים צורות פשוטות כמו קו, עיגול, ריבוע, משולש.

בגילאי 5-6 הם כבר מוכנים ללמוד איך לכתוב ולעצב אותיות ומספרים.

בגיל 6-7 הם לומדים לכתוב אותיות בין שורות נתונות - תוך הקפדה על עיצוב נכון, על גודל אחיד של אותיות, כמו גם על מרווחים בין המילים.

בגיל 7-8 השטף ומהירות הכתיבה משתפרים והכתיבה נעשית יותר אוטומטית: ילדים בכתות ב-ג מסוגלים כבר לכתוב לאורך פרקי זמן ארוכים יותר בקצב תואם.

גורמים המשפיעים על כתיבה יעילה

1. יכולת ריכוז תואמת גיל
2. יציבה גופנית תקינה (ללא כיפוף או הישענות)
3. תיאום מוטורי-עדין
4. העדפת יד כיד דומיננטית
5. אחיזת עפרון
6. מיומנויות של תפיסה חזותית (לדוגמא - הבחנה בין צורות ומספרים)
7. תיאום עין-יד
8. חציית קו אמצע של הגוף (לדוגמא - מגע עם יד ימין בברך שמאל)

כשיש בעיה באחד או יותר מהגורמים הנ"ל, ילדים עלולים להתעייף מהר ולהמנע מכתיבה, לכתוב ב"כתב מראה" (היפוך אותיות) מעבר לגיל 7, להתקשות לשמור על קצב הכתיבה של שאר הכתה, ועוד תופעות - מה שגורם לדבר הכי גרוע (כמו שכבר ציינתי עם ש׳):

הילדים הופכים מתוסכלים.

הטיפים (או איך ש׳ ואני שיפרנו את יכולת הכתיבה)

* את 3 הסעיפים הראשונים מומלץ לעשות לאחר התיעצות עם מרפאה בעיסוק

הכתב של ש׳ אחרי

• התאמנו את גובה הכסא והשולחן למידותיו של ש׳
• חיזקנו את שרירי היציבה
• חיזקנו את שרירי הידיים
• למדנו את צורת האותיות באמצעות כל החושים (יצרנו אותיות בפלסטלינה, כתבנו אותיות בחול, כתבנו אותיות בעיניים עצומות וכו')
• למדנו את עיצוב האותיות ע"י סימון של נקודת ההתחלה של האות וכיוון כתיבתה
• השתמשנו במאחזי עפרון 
• השתמשנו במחברות "חכמות" או בדפים עם משבצות - כאשר כל אות נכתבת בתוך משבצת, ונשארת משבצת ריקה כרווח בין מילים.

אחרי עשרה מפגשים איתי בנוסף לאימון בבית - ש׳ חיזק את שרירי ידיו, את שרירי הבטן,הגב והחזה בעזרת תרגילים מתאימים.

ש׳ למד לעצב נכון את האותיות, לשמור על גודלן האחיד ולהקפיד על רווחים בין מילים ואותיות.

התוצאות היו מדהימות: ש׳ מסוגל לכתוב ללא כאבים ולהבין את כתב ידו (וכך גם המורה שלו). והכי חשוב:

ש׳ כבר אינו מתוסכל.

רוק כבד

אל תדאגו. לא נהייתי מבקרת מוזיקה.

התפקיד של הרוק חיוני לנו לאכילה, אבל לפעמים לילדים שלנו יש עודף ממנו.

אם אתם מחליפים את החולצה של הילד בתדירות גבוהה כי היא רטובה,
אם אתם מקבלים נשיקות רטובות מדי - אתם יודעים למה אני מתכוונת.

לתופעה הזו קוראים ריור יתר ויש מה לעשות איתה.

כשהילד מרייר בלילה על הכרית זה לא מפריע לאף אחד.
 אבל כשהוא נמצא במסגרת חברתית, זה מרתיע ילדים אחרים מלהתקרב אליו, וזה לא נראה הגייני.

השליטה על שרירי הפה והיכולת לבלוע מגיעה לבשלות בגיל 18-24 חודש, אך ישנם ילדים שלא מפסיקים לרייר גם אחר כך ללא סיבה נוירולוגית.

הסיבה לכך יכולה להיות חולשת שרירים באזור הפה (היפוטוניה), חוסר רגישות באזור הפה והשפתיים ולעיתים ייצור מוגבר של רוק.

אז מה עושים?

• קבעו ביקור אצל רופא הילדים ושאלו האם יש סיבה רפואית לכך שהילד מרייר.
• בדקו את התזונה של הילד -  מאכלים מתוקים מדי, או חמוצים מדי מעודדים יצירת רוק.
• קבעו הדרכה אצל מרפאה בעיסוק או קלינאית תקשורת. המרפאה בעיסוק תעבוד על יציבה נכונה, שליטה וחיזוק שרירי הפה והלחיים, הגברת המודעות והרגישות באיזור הפה.

מה אתם יכולים לעשות בבית (כן, זה החלק הכיף)

• חיזוק שרירי גו וידיים לשיפור היציבה
• הוליכו את ילדכם הליכת מריצה
• שחקו אתו כאשר הוא שוכב על הבטן וידיו מחזיקות את פלג גופו העליון

• שליטה וחיזוק השרירים באזור הפה והלחיים:

• נפחו עם הילד בלונים
• הפריחו איתו/איתה בועות
• השתמשו בקשית כדי לשתות, וגם כדי לשחק (על הילד להזיז כדורי צמר גפן בעזרת האויר שינשוף בקשית )
• הרבו בנשיקות תוך כיווץ השפתיים
• שחקו משחקי לשון: הוציאו לשון, הביאו את הלשון לצד ימין של השפתיים ולצד שמאל, למעלה ולמטה
• נפחו לחיים
• נשפו במשרוקיות מסוגים שונים.
• אמרו מילים שמכילות את האותיות ב', מ', פ' ( מצריכים סגירת שפתיים טובה)
• מציצת ספגטים (ראו תמונה).

• הגברת המודעות והרגישות באזור הפה
• צחצחו שיניים במברשת רכה, צחצחו גם את הלחיים מבפנים. בעדינות בבקשה :)
• שימו שפתון על שפתי הילד כאשר הוא מסתכל במראה.
• בקשו מהילד ל"נשק" מראה ( כך הוא יחוש את הקרירות של המראה)
• הטביעו את חותמת השפתיים הצבועות בליפסטיק על ממחטת נייר.
• נגבו את שפתי הילד עם בד רך ויבש או מברשת שיניים יבשה ורכה.
• תנו לילד להחזיק קובית קרח קטנה בפה תוך סגירת השפתיים. 

הגברת המודעות של ילדכם לגבי סגירת הפה, בליעת הרוק המצטבר בו, יחד עם תרגול של יציבה נכונה וחיזוק שרירי הפה תביא להפחתה ניכרת בריור.

בהצלחה!

קושי בשימוש במספריים - גזירה משמים?

חשבתם כמה מורכבת הפעולה ה"פשוטה" של גזירה במספריים?

מה שלנו נראה כמו משחק ילדים, לילדים שלנו זה לא.

תחשבו על איזו שליטה צריך רק לפתוח ולסגור את המספרים!

לכולנו נראה כאילו רק האמה , היד והאצבעות משתתפות בגזירה - אבל האמת היא שכל הגוף עסוק במשימה. כדי לגזור אנחנו צריכים:

• יציבה טובה (גב זקוף, רגליים על הרצפה ואגן בתנוחה נייטרלית), כתפיים וזרועות צריכות להיות מיוצבות כדי לאפשר לידיים לפעול.
• עבודה של שרירי האצבעות.
• מעקב של העיניים אחרי מה שהידיים עושות.
• עיבוד במוח של עבודת הידיים משני צידי הגוף (יד אחת מחזיקה את הנייר והשניה גוזרת).

בקיצור, עבודה של כל הגוף והמוח רק כדי שהידיים והאצבעות יעבדו בדייקנות.

ולכן לילדים שלנו זה לא כל כך פשוט לגזור.

כאן אנחנו נכנסים כהורים.

אנחנו יכולים לעזור לילדים שלנו לפתח מיומנויות גזירה, וזה יכול להיות כיף!

כיף לנו וגם להם.

הטיפים

תנו להם לקרוע ניירות לחתיכות קטנות. הם ממש יאהבו את זה.

עשו איתם כדורים קטנים מנייר משי או כל נייר אחר (אתם גם יכולים לזרוק אותם אחד על השני אח״כ).

השחילו איתם חוטים בעוביים שונים - יש כל מיני משחקי השחלות.

השחילו איתם חרוזים על חוט או אם אין חרוזים, תמיד יש את הגרסא הקולינרית - מקרוני על חוט.

שחקו איתם בפלסטלינה.

חוררו איתם ניירות בעזרת מחוררי נייר - ללא עזרת השולחן (רק ככה הידיים עובדות).

שדכו איתם ניירות בעזרת שדכן משרדי קטן שיכול להכנס לידיו של ילד.