קפוארה או ציור? איך לבחור חוג שיפתח את הילד

כמה פעמים שמעת את המשפט "משעמם לי" מהילדים וחשבתם שאולי זה הזמן לרשום את הילד לחוג?
אם זה קרה לכם, הפוסט הזה בשבילכם.

להשתתפות בחוגים יש הרבה יתרונות:

• חשיפה לתחום התעניינות חדש
• תחושת שייכות
• שיפור מיומנויות חברתיות
• בניית בטחון עצמי
• הבנה ומילוי הוראות

אני יודעת, יש מבחר אדיר של חוגים בנושאים שונים ולגילאים שונים.
וזה הקושי - איזה חוג מתאים לילדים שלי, ולי.

אז איזה חוגים יש בשוק

• חוגים המערבים פעילות גופנית כמו: כדורסל, כדורגל, ג'ודו, קפוארה, ריקוד, התעמלות ועוד, עובדים על חיזוק שרירים, גמישות, מילוי הוראות, קורדינציה וכו'

• חוגי מוסיקה ולימוד כלים שונים, מפתחים מוסיקליות, יצירתיות ועוד

• חוגי יצירה כמו פיסול, ציור וכו', מפתחים יצירתיות, מוטוריקה עדינה, יכולות תפיסתיות-חזותיות

• חוגי אנגלית ושפות זרות נוספות מפתחים קוגניציה, ויכולת שפתית.

• חוגי בישול, תיאטרון, קסמים, אילוף כלבים (כן, יש דבר כזה), מפתחים יצירתיות ושיתוף.
  
   

מה כדאי לבדוק לפני שנרשמים לחוג

• כמה ילדים משתתפים בחוג, ומה היחס של מספר תלמידים למורה

• האם המורה/מדריך מוסמך לעסוק בתחום אותו הוא מלמד? בקשו המלצות, שאלו חוות דעת של הורים אחרים שילדיהם השתתפו בחוג בעבר.

• האם זמן ומיקום החוג מתאים לכם (האם הוא במרחק הליכה מהבית, או שתצטרכו להסיע)

• האם חברים נוספים של ילדכם משתתפים בחוג

אז באיזה חוג לבחור מכל השפע הקיים?

דבר ראשון חשוב שתשתפו את הילד בבחירת החוג, אבל זכרו - לכם יש את המילה האחרונה.

עוד משהו חשוב בבחירת החוג הוא לשים לב שהחוג מתאים לילד לפי תחומי העניין שלו/ה או לתחומי העניין שאתם רוצים שהוא/היא יפתחו:

• אם הילד קצת מסורבל, כדאי לחשוב על חוג התעמלות כלשהו שישפר את יכולותיו. 
• אם הילד מתקשה בציור וגזירה, חוג קרמיקה או ציור יעזור לו בשיפור המיומנויות האלה
• אם הילד מתקשה ביצירת קשרים חברתיים על רקע רגשי, נסו חוג תיאטרון, או טיפול בבעלי חיים
• אם הוא נהנה ממוסיקה, בחרו בחוג שיקדם אותו בתחום זה, כמו לימוד כלי, או השתתפות במקהלה

וכמה פרטים טכניים (כי תמיד יש כאלה):
בחרו את החוג בהתאם ליכולתכם. אם קשה לכם להסיע את הילד פעמיים בשבוע למקום החוג המרוחק מהבית, חפשו אלטרנטיבה אחרת שתתאים לכם יותר.

אני מקווה שהפוסט הזה יפחית את תדירות ה״משעמם לי״ (אני יודעת שאי אפשר למנוע את זה לגמרי).

בהצלחה!

תנו להם בכפיים! בשתי הידיים!

גליה הגיעה אלי בשל התעייפות רבה בכתיבה.
היא שמאלית, וכשהיא כותבת, היא משעינה את ראשה על ידה הימנית, במקום להחזיק את המחברת עם אותה היד.
אתם בודאי מתארים לעצמכם שהמחברת זזה כל הזמן, וגליה מתוסכלת...

כן, פעולת הכתיבה מצריכה שימוש בשתי הידיים: היד הכותבת והיד המייצבת את המחברת. אחרי שיחה עם ההורים התברר לי שגליה מתקשה בשימוש של שתי הידיים לצורך ביצוע פעולות נוספות: כבר בגן היא התקשתה בגזירה במספריים, ושעד היום (היא בכתה ג') היא לא יודעת לשרוך שרוכי נעליים.

חשבתי לעצמי, זה הזמן לדבר קצת על תיאום בין שתי ידיים.

בין הדברים שמצריכים תיאום טוב בין שתי הידיים אפשר למצוא פעולות כמו לבישה, אכילה, משחק ולמידה. וכן, גם המחווה הכל כך ישראלית הזו - הכפיים.

תיאום בין שתי הידיים מתבצע בשני סוגים של פעולות:

• שתי הידיים עושות את אותה הפעולה (כמו רידוד במערוך למשל)
• כל יד מבצעת פעולה אחרת, אבל שתי הידיים עובדות בתיאום (כמו בכתיבה ביד אחת ואחיזת הדף עליו כותבים ביד השניה)

הרבה ילדים מתקשים בפעולות כאלה.

איך לעודד ולפתח תיאום טוב בין הידיים

הנה כמה פעילויות שיעשו כיף לילדים וגם יפתחו ויעודדו תיאום טוב בין הידיים:

1. רידוד בצק/ פלסטלינה במערוך
2. גזירה במספריים
3. קריעת נייר לחתיכות קטנות
4. פתיחת וסגירת קופסאות, כאשר יד אחת מייצבת והשניה פותחת את הקופסא
5. הפרדה בין חלקי לגו מחוברים או קוביות מחוברות
6. השחלת חרוזים
7. זריקה ותפיסה של כדור בשתי ידיים
8. דחיפה של עגלת צעצועים או עגלת תינוק בעזרת שתי ידיים
9. חידוד צבעים ועפרונות
10. קפיצה על דלגית
11. קיפולי נייר

אז כשהילדים מצליחים בפעילויות האלה - אל תשכחו: תנו להם בכפיים!

בהצלחה!

על האש עם הילדים

עד לפני כמה שנים, נהגנו להתאסף כל יום עצמאות על ילדינו וטפינו בבית של חברים שלנו במושב.

דברנו, צחקנו, מינגלנו, אכלנו ולעיתים גם טיילנו. היה כיף...

היו לא מעט ימי עצמאות כאלה, בהם הבן שלי היה מגיע אחת לכמה זמן ומודיע ש"משעמם לי".

אני בטוחה שאם הייתי מיישמת את הטיפים שכתבתי כאן, תדירות ה"משעמם לי" היתה יורדת פלאים...

מה לעשות עם הילדים כשאתם עסוקים במינגלינג ובמנגל

• הכינו מקום רחוק ממקור האש בו הילדים יכולים לשחק בבטחה
• ארגנו לילדים פעילויות - הנה כמה דוגמאות: משחקי כדור, קפיצה בחבל, קפצית, חפש את המטמון, קליעה למטרה.
• הכינו שולחן  עם דפי יצירה, דפים צבעוניים, טושים, צבעים ומדבקות, מנדלות, דבק וחומרי יצירה
• הקריאו סיפור לילדים הצעירים (או בקשו מאחד הילדים הבוגרים לעשות זאת)
• בקשו מהילדים הבוגרים לארגן משחק תופסת או "לשים מטפחת" לצעירים יותר.

מה לעשות עם הילדים אחרי האוכל

• צאו לטיול קצר בסביבה
• רכבו יחד איתם על אופניים
• צפו ביחד בתוכנית ילדים בטלויזיה, ושאלו את הילדים שאלות תוך כדי הצפיה
• שחקו ביחד בכדורגל, בכדורסל, במטקות
• שחקו במשחקי מים (אם מזג האויר מתאים): רובי ואקדחי מים, בועות סבון בגדלים שונים.

אחרי יום גדוש פעילות, הגיע הזמן להתקלח ולישון...

אה, ועוד משהו קטן - 
אם אתם עוד רוצים לקחת את הילדים להופעות הגדולות במרכזי הערים, הכוללות זיקוקי דינור, נפצים, קולות, מראות וריחות, זכרו את הילדים עם הרגישות החושית.
על איך להכין אותם לערב כזה, כתבתי בבלוג על פורים, שרלוונטי גם ליום העצמאות:
http://chaya-ot.blogspot.co.il/2016/03/blog-post.html

שיהיה חג שמח לכולנו!

יום המודעות לאוטיזם

ראיתי היום שמשכן הכנסת הואר באור כחול כדי להגביר את המודעות לאוטיזם, גם ילדים על הספקטרום הוזמנו למשכן, הפריחו בלונים כחולים ו"שוחחו" עם נבחרי הציבור. חברי הכנסת לא נשארו אדישים....
גם אני לא יכולתי להשאר אדישה לדודי (שם בדוי) ובני משפחתו.
משפחה חמה ואוהבת שנולד להם ילד יפהפה עם עיניים כחולות גדולות.
דודי התחיל לקבל אצלי טיפול בריפוי בעיסוק כשהיה בן שנתיים ואובחן עם אוטיזם. לקח לי זמן לרכוש את אמונו וליצור אתו קשר, אך ברגע שזה קרה, נסללה הדרך להצלחה.
ההתחלה כאמור היתה קשה, דודי לא דיבר, רק הסתכל עלי בעיניו הכחולות, כאילו מבקש שאבין מה הוא רוצה, הוא היה צריך הרבה גריה חושית (כמו הרבה ילדים על הספקטרום), כמו מגע, תנועה ושמיעה כדי להבין את העולם הסובב אותו, לשחק וללמוד.

לא אלאה אותכם בהתקדמות הטיפול, אבל לאחר מספר חודשים דודי שיחק במשחקי הרכבה התואמים את גילו, התאים פאזלים, דפדף בספר על פי בקשתי והצביע על חפצים שונים.
דודי התחיל לומר מילים בודדות בגיל ארבע. בגיל חמש הוא הרכיב משפטים של שתי מילים. הוא למד לשרבט, לצייר, לגזור במספריים,לכתוב מספרים ואותיות ועוד...

מבחינתי השיא היה כשדודי השתלב בבית ספר רגיל בכתה מיוחדת, למד לקרוא ולכתוב, למד פעולות חשבון פשוטות והכניס והוציא חוברות עבודה מהילקוט.
נכון, היה צריך לעזור לו להתלבש, אבל את הנעליים נעל לבד, והיה עצמאי בשרותים.
כן, הוא קבל תמיכה לכל אורך הדרך: ממני כמרפאה בעיסוק, מקלינאית התקשורת המדהימה שעבדה אתו, מהגננות, המורות וכמובן ממשפחתו החמה.
אבל דודי עבד קשה. והצליח.

בקליניקה שלי בפתח תקוה, אני מטפלת בילדים על הספקטרום ומשתמשת בכלים ושיטות שהוכיחו את עצמן, כמו שיטת ה-DRI, שיטת האינטגרציה החושית, וכמובן השיטה הקוגניטיבית, כמו שיטת הלמידה המתווכת של פרופ' פויירשטיין.

גם בטיפול עם דודי השתמשתי בשילוב של השיטות הנ"ל. לשיטת הטיפול המנצחת הזו קראתי "שיטת חייקי" וזה עובד עם עוד עשרות ילדים תוך התאמה אישית, הדרכת הורים ושיתוף פעולה עם המטפלים האחרים של הילד.

והיום, יום המודעות לאוטיזם, חשוב לי פי כמה להזכיר - אפשר לעזור לילדים על הספקטרום לשפר את היכולות שלהם!

איך לעבור את פורים בשלום (ובכיף) עם רגישות חושית

פורים זה אחד החגים האהובים עלי.

כל הילדים שבאים אלי מחופשים ומבסוטים עד הגג מתחפושת האלזה או האינדיאני שלהם עושים אותי שמחה.

אבל לא לכל הילדים פורים ותחפושות זה כיף.
ילדים עם רגישות חושית עלולים לא לאהוב את החג הזה בדיוק בגלל הדברים שילדים אחרים אוהבים: תחפושות (שמציקות בגוף), מוזיקה ונפצים (שהרעש שלהם מציק) ואיפור (שנמרח ונוזל).

אז הנה כמה טיפים שיעזרו לילד שלכם לאהוב את החג הכיפי (והמאתגר) הזה.

תחפושת

חשוב לבחור תחפושת שתהיה נעימה למגע: שהבד לא יגרד, יעקצץ, יהיה מתוח מדי או רפוי מדי ויפריע לילדך במהלך החג.

כדאי להמנע ממסכות צמודות ומאיפור שיציק לילדים בזמן שישימו אותו ובעיקר כשיסירו אותו.

אפשר לתת לילדים ״להתאמן״ וללבוש את התחפושת כמה ימים לפני.
על הדרך תוכלו גם לצלם אותם למקרה והתחפושת תציק להם ביום שמתחפשים בבית-ספר או בגן.

עוד משהו שאפשר לעשות זה לשלוח עם הילדים בגדים להחלפה ביום שמתחפשים - ככה אם התחפושת תציק להם יהיה להם מפלט.

מסיבות

דברו עם הילדים לפני המסיבה, ותסבירו להם שיהיה רעש שעלול להפריע להם.

אמרו להם שיתכן שיהיו זיקוקי דינור, נפצים , או אורות חזקים שעלולים לסנוור את העיניים והרבה אנשים שיצטופפו ויגעו בהם שלא בכוונה.

קריאת מגילה בבית הכנסת

תסבירו לילדים שכשיקריאו את השם "המן" יהיה רעש גדול מאד בבית הכנסת: רעשנים, קפצונים, פטישי פלסטיק וכו'.

אפשר להגיד להם שהם יכולים להגן על האוזניים באותן דקות (אטמי אוזניים יכולים להפחית את עוצמת הרעש).

חג שמח!

בתנועה מתמדת - טיפים לשיפור קשב ולמידה

רוב הילדים, צריכים לזוז ולהתנועע כדי להקשיב להתרכז וללמוד. ילדים לא בנויים לישיבה לפרקי זמן ארוכים.

לכן, אם אתם רוצים לגרום לילד שלכם להקשיב וללמוד בקלות - תנו לו את האפשרות להתנועע ולזוז.

הנה כמה טיפים שיגרמו לילדכם להתנועע תוך כדי לימוד ומשחק:

• לשבת על כרית מתנפחת
• לשבת על כסא נדנדה או  על כסא פוף
• לשבת על כדור פיזיו המתאים למידות גופו
• לשחק, לצייר ולעשות שיעורים בשכיבה על הבטן, או בישיבה על הרצפה
• לשנות תנוחות ע"י מעבר משולחן לשולחן (בכל שולחן פעילות אחרת)
• לקום מהכסא מדי פעם ל"הפסקות תנועה" כמו קפיצה במקום על שתי רגליים ועל רגל אחת, עמידת ידיים, גלגול, טיפוס על משקוף הדלת וכו'

בהצלחה!

איך לשפר את הכתיבה של הילד ב-7 צעדים

ש׳ - תלמיד כתה ב - הופנה אלי בשל קשיי כתיבה.

ש׳ סבל מכתב יד לא קריא והתלונן על כאבי ידיים וצואר אפילו לאחר כתיבה קצרה של 5 דקות .

אבל החלק הכי גרוע בכל הסיפור זה התסכול הנוראי של ש׳ מזה שהוא לא מצליח לכתוב ברור.

כדי להתחיל ולטפל בתופעות שהזכרתי, הייתי צריכה להבין מה הבעיה.

באבחון שעשיתי הסתבר ששרירי הידים של ש׳ מאד חלשים, שהיציבה שלו כפופה (כנראה ששרירי הבטן והחזה חלשים גם הם), ושהוא נוטה להשען על כל דבר שנקרה בדרכו.

הכתב של ש׳ לפני

שמתי לב גם שבשעת הכתיבה, הוא מניח את העפרון מדי כמה דקות ומנער את היד.

הסיבות לכתב הלא קריא של ש׳ היו שהוא עיצב את האותיות לא כמו שצריך (האות ח נראתה כמו רי״ש ו-ו״ו).

ש׳ גם לא שמר על רווחים קבועים בין מילים ואותיות (המשפטים שהוא כתב נראו כמו מילה אחת ארוכה), וגם האותיות שינו את גודלן (לעיתים קטנות ולעיתים גדולות). 

ש׳ הוא לא היחיד - הרבה מהילדים שמופנים אלי סובלים מקשיי כתיבה.

אז לפני שאני מספרת על איך הצלחנו ש׳ ואני לשפר את הכתיבה שלו, בואו נבין קצת את תהליך התפתחות הכתיבה אצל ילדים.

שלבי התפתחות הכתיבה

כתיבה היא מיומנות מורכבת מאד. כדי לכתוב צריך לזכור איך האותיות נראות, לשמור את הזכרון בראש ולפתח תוכנית מוטורית כיצד להפעיל את היד כדי שתכתוב את צורת האותיות שנמצאות בראש.

זה לא פשוט בכלל.

מיומנות הכתיבה מתפתחת מגיל צעיר מאד, כאשר ילדים אוחזים כלי כתיבה ומשרבטים.

בגיל 3-4 הם מעתיקים צורות פשוטות כמו קו, עיגול, ריבוע, משולש.

בגילאי 5-6 הם כבר מוכנים ללמוד איך לכתוב ולעצב אותיות ומספרים.

בגיל 6-7 הם לומדים לכתוב אותיות בין שורות נתונות - תוך הקפדה על עיצוב נכון, על גודל אחיד של אותיות, כמו גם על מרווחים בין המילים.

בגיל 7-8 השטף ומהירות הכתיבה משתפרים והכתיבה נעשית יותר אוטומטית: ילדים בכתות ב-ג מסוגלים כבר לכתוב לאורך פרקי זמן ארוכים יותר בקצב תואם.

גורמים המשפיעים על כתיבה יעילה

1. יכולת ריכוז תואמת גיל
2. יציבה גופנית תקינה (ללא כיפוף או הישענות)
3. תיאום מוטורי-עדין
4. העדפת יד כיד דומיננטית
5. אחיזת עפרון
6. מיומנויות של תפיסה חזותית (לדוגמא - הבחנה בין צורות ומספרים)
7. תיאום עין-יד
8. חציית קו אמצע של הגוף (לדוגמא - מגע עם יד ימין בברך שמאל)

כשיש בעיה באחד או יותר מהגורמים הנ"ל, ילדים עלולים להתעייף מהר ולהמנע מכתיבה, לכתוב ב"כתב מראה" (היפוך אותיות) מעבר לגיל 7, להתקשות לשמור על קצב הכתיבה של שאר הכתה, ועוד תופעות - מה שגורם לדבר הכי גרוע (כמו שכבר ציינתי עם ש׳):

הילדים הופכים מתוסכלים.

הטיפים (או איך ש׳ ואני שיפרנו את יכולת הכתיבה)

* את 3 הסעיפים הראשונים מומלץ לעשות לאחר התיעצות עם מרפאה בעיסוק

הכתב של ש׳ אחרי

• התאמנו את גובה הכסא והשולחן למידותיו של ש׳
• חיזקנו את שרירי היציבה
• חיזקנו את שרירי הידיים
• למדנו את צורת האותיות באמצעות כל החושים (יצרנו אותיות בפלסטלינה, כתבנו אותיות בחול, כתבנו אותיות בעיניים עצומות וכו')
• למדנו את עיצוב האותיות ע"י סימון של נקודת ההתחלה של האות וכיוון כתיבתה
• השתמשנו במאחזי עפרון 
• השתמשנו במחברות "חכמות" או בדפים עם משבצות - כאשר כל אות נכתבת בתוך משבצת, ונשארת משבצת ריקה כרווח בין מילים.

אחרי עשרה מפגשים איתי בנוסף לאימון בבית - ש׳ חיזק את שרירי ידיו, את שרירי הבטן,הגב והחזה בעזרת תרגילים מתאימים.

ש׳ למד לעצב נכון את האותיות, לשמור על גודלן האחיד ולהקפיד על רווחים בין מילים ואותיות.

התוצאות היו מדהימות: ש׳ מסוגל לכתוב ללא כאבים ולהבין את כתב ידו (וכך גם המורה שלו). והכי חשוב:

ש׳ כבר אינו מתוסכל.